QWERTY לעומת דבוז'אק לעומת קולמק: האם פריסות מקלדת חלופיות שוות למידה?
ל-QWERTY יש בעיית מוניטין שמעולם לא התגברה עליה: הסיפור הנפוץ הוא שהוא תוכנן להאט מקלדנים, תוך ריווח זוגות אותיות נפוצות כדי שמכונות כתיבה מכניות מוקדמות לא יתקעו. ההיסטוריה המלאה מבולגנת יותר מזה, והיסטוריונים עדיין מתווכחים על כמה מהפריסה באמת עסקה במניעת חסימות לעומת אילוצי ייצור אחרים משנות ה-70 של המאה ה-19. מה שאין מחלוקת הוא ש-QWERTY עבר אופטימיזציה עבור מכונה שלא הייתה קיימת כבר עשרות שנים, לא לנוחות או מהירות של יד אנושית על מקלדת מודרנית.
דבוז'אק, שעוצבה בשנות ה-30, נקטה בגישה הפוכה בכוונה. אותיות נפוצות יושבות בשורה הראשית, בערך שבעים אחוז מההקלדה בפריסה של דבוז'אק מתרחשת מבלי שהאצבעות עוזבות את השורה הזו, בהשוואה לנתח קטן בהרבה ב-QWERTY. הפריסה גם מאזנת את העומס בצורה שווה יותר בין הידיים ומפחיתה את התדירות שבה אצבע אחת צריכה לבצע עבודה רצופה. על הנייר, ובמספר לא מבוטל של מחקרים קטנים, זה מתורגם לפחות תזוזה של האצבעות ועייפות נמוכה במקצת במהלך פגישות ארוכות.
קולמק הגיע הרבה יותר מאוחר, בשנת 2006, עם מטרה מודרנית יותר: להפיק את רוב היתרונות הארגונומיים של דבוז'אק תוך שינוי הרבה פחות מיקומי מקשים מ-QWERTY סטנדרטי, ובמיוחד הימנעות מקיצורי מקלדת נפוצים רבים כמו העתקה, הדבקה וביטול, שנמצאים במקומות צפויים מסיבה מסוימת. זה הופך את קולמק למהיר יותר ללמידה עבור מקליד QWERTY מנוסה, מכיוון שחלק גדול מזיכרון השרירים שכבר יש לך נשאר שימושי.
אז מה בעצם קורה אם אתה עובר? התשובה הכנה היא שרוב האנשים רואים רווחים צנועים, לא דרמטיים, ורק לאחר תשלום עלות אמיתית לטווח קצר. צפה למספר שבועות של הקלדה איטית משמעותית ממהירות ה-QWERTY הישנה שלך, בעוד שהמוח שלך בונה סט חדש של דפוסי מוטוריים למעשה מאפס, מכיוון שזיכרון פרוצדורלי אינו עובר בין פריסות כפי שאתה עשוי לקוות. יש אנשים שמתיישבים מתחת למהירות ה-QWERTY המרבית הישנה שלהם במשך חודשים לפני שהם בסופו של דבר עולים עליה; אחרים אף פעם לא מתחייבים לחלוטין ומסיימים בבינוניות בשניהם.
האנשים שמרוויחים הכי הרבה נוטים להיות קלדנים המתמודדים עם עומס אמיתי או תסמיני לחץ חוזרים ונשנים ב-QWERTY, שם פריסה שמפחיתה מתיחות אצבעות מביכות יכולה לעזור משמעותית, לצד החלפות שולחן ארגונומיות המכוסות במקום אחר. עבור מישהו שכבר מקליד במהירות ובנוחות ללא כאב, הטיעון למעבר חלש בהרבה, מכיוון שהרווח התיאורטי בתקרה לעתים רחוקות עולה על שבועות של נסיגה מתסכלת, בנוסף לטרחה המתמשכת של שימוש במחשבי QWERTY של אנשים אחרים למשך שארית חייו.
אם אתם סקרנים בכל מקרה, הדרך בעלת הסיכון הנמוך ביותר היא Colemak, דווקא משום שהיא שומרת על יותר ממה שאתם כבר יודעים. הגדירו את פריסת הקלט של מערכת ההפעלה שלכם מבלי להתחייב אליה באופן בלעדי, התאמנו בפגישות יומיות קצרות במקום להחליף בבת אחת, ותנו לזה לפחות חודש לפני שאתם שופטים את התוצאה. בחירת פריסה היא אחת ההחלטות האישיות הבודדות בהקלדה: שווה לדעת עליה, לעתים רחוקות שווה להלחץ בגללה, ולעולם לא משהו שצריך לשנות רק בגלל שהוא קיים.